ויזבח זבחים. זבח זבחי תודה על שבא מן הדרך. א"נ על שהיה צריך לצאת לח"ל ולא היה יודע אם הב"ה רוצה שיצא לחוץ לארץ וזבח זבחים כדי שיראה לו ונראה אליו והרשהו לצאת והבטיחו לעשותו שם לגוי גדול ושיקבר בארץ:
ויאמר יעקב. אע"פ שכבר אמר לו לא יקרא עוד שמך יעקב לא כמו אברהם שנשתנ' שמו בהתגיירו על כן אין ראוי לקרותו בשם שהיה לו קודם שנתגייר אבל הכא לא. ועוד אם לא היו קוראים לו לעולם יעקב אז היה משמע שמשום העקיבות היו מניחים אותו. והרמב"ן כתב לכך קראו יעקב לומר כי לא ישור עם אלהים ועם אנשים אלא יהיה בבית עבדים עד שיעלנו כי מעתה יתחיל הגלות בו ואמר אחר כך ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה כי בשם בני ישראל יבואו שמה כי יפרו הבנים וירבו ויגדל שמם וכבודם אבל יעקב הוא עתה ברדתו שם:
אנכי אעלך גם עלה. כפל בו העלי' ורמז למה שאמרו רבותינו יעקב אבינו לא מת. וי"מ אעלך מלשון אל תעלני בחצי ימי פי' שימות בחיי יוסף וזהו ויוסף ישית ידו על עיניך שיתעסק בקבורתו לקברו בארץ. וי"מ אעלך על הנשמה העולה למעלה ויוסף ישית ידו על עיניך ליטפל בך לקבורתך לקברך בקברי אבותיך:
וישאו בני ישראל את יעקב אביהם. כאן פרעו לו מה שעשה עמהם דכתיב ויקחם ויעבירם את הנחל:
ובנות בניו. פירש"י סרח בת אשר ויוכבד בת לוי. כתב הרמב"ן תינח בנות בניו אלא בנותיו מה ירבה והלא לא היתה אלא דינה לבד אבל כך דרך הפסוק לדבר לשון רבים בענין היחס כמו ובני פלוא אליאב ובני דן חושים. וי"מ כלותיו וכלות בניו שאדם קורא לכלתו בת:
ושאול בן הכנענית. פי' ר' אברהם כתב עליו בן הכנענית לומר שהוא לבד בן כנענית שכל שאר השבטים לא נשאו מבנות כנען. ופירש"י בת דינה שנבעלה. ותימ' איך נשא שמעון אחותו מן האם ולפי המדרש אתי שפיר שעיקר הריון של דינה היה בבטן רחל:
וסרח אחותם. יש מפרשים מדלא קאמר וסרח בתו כמו שאמר ואת דינה בתו שלא היתה בת אשר אלא בת אשתו וכן תרגם אונקלוס ושם איתת אשר סרח ואיני מבין שהפסוק אינו מונה אלא יוצאי ירך יעקב כדכתיב כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה יוצאי יריכו אלא כן דרך הפסוק לתלות הבת באחים כמו ואחות לוטן תמנע. פירש"י למ"ד תאומות נולדות עם השבטים צריכין אנו לומר שמתו קודם ירידתן למצרים שהרי לא נמנו כאן. וכתב הרמב"ן ואין צריך לזה שהרי ר' יהודה אומר לאחיותיהם נשאו השבטים והנה אלה התאומות נשי בניו והכתוב אומר עליהם מלבד נשי בני יעקב ומזה הכתוב למד ר' יהודה לומר שנשאו לאחיותיהם כי מה טעם לומר מלבד נשי בני יעקב הכנענית אחרי שאמר יוצאי יריכו אלא בעבור היות נשי בני יעקב אמר כן אבל לא פרסמם הכתוב כאשר לא הזכירן בשעת לידתן. ועוד כי לא הזכיר רק אשר יולדו וירבו במצרים להודיע הנס הגדול הנעשה ברבוי העם העצום אשר רבו במצרים משבעים נפש ולכך לא מנה נשיהם כי האיש עם אשתו אחד הוא:
אלה בני זלפה. דרך הכתוב למנות בני הגבירות ביחד כמו שאמר בסדר וישלח או למנותם בתלדותם כאשר עשה בברכתם ובכאן מפני שבא למנות מספרם כי בשבעים נפש ירדו מצרימה הקדים המרובה בנפשות ולכך הזכיר רחל בתוך השפחות ומפני שהזכירה בתוך השפחות הוצרך להזכירה דרך כבוד ואמר אשת יעקב:
כל הנפש לבית יעקב וגו'. ובפרטם אי אתה מוצא אלא ס"ט י"מ דינה ילדה בן משכם והוא בכללם ולא הזכירו הכתוב. וי"מ שהשכינה נכללה עמהם ונכללה בחשבון בני לוי על שם ה' הוא נחלתו. וי"מ כל נפש בניו ובנותיו עם יעקב ל"ג כי אמר תחלה ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו כלומר שיעקב הוא מן המנין ומה שאמר כשמנאם כלם כל הנפש ששים ושש ולא מנה יעקב לפי שאמר יוצאי יריכו אבל אח"כ כשכלל המנין אמר עי"ן נפש וכלל יעקב עמהם. וי"מ שאמר עי"ן נפש אע"פ שלא היו אלא ס"ט כדי ליקח חשבון שלם ואיני יודע מה צורך לאלו הפירושים וכי כעורה זו שדרשו רבותינו ז"ל זו יוכבד שנולדה בין החומות ואלו היה דעת כל אלו הפירושים המפרשים כדעת ר' אברהם שהרחיב פיו לדבר על רבותינו הנה הרמב"ן יצק זהב רותח לתוך פיו וסתר כל דבריו והמה בפירושיו:
ויעל לקראת ישראל אביו גושנה. י"מ כי זו הוא גושן האמורה בספר יהושע ולפי שארץ ישראל גבוהה מכל ארצות אמר ויעל. ויותר נכון לפרש כי הוא מארץ מצרים כפשטיה דקרא והיתה גבוהה מארץ מצרים ומה שאמר כשיצא מאביו אעלה ואגידה לפרעה אולי כשראה ליעקב ירד ממרכבתו ועל כן אמר אעלה על המרכבה ואגידה לפרעה. או יהיה פירושו אלך למצרים ואעלה ואגידה לפרעה כי בית פרעה היה בגובה מצרים כדרך המלכים שבונים בירניהם בגובה העיר או שמא ארץ מצרים גבוהה מארץ גושן ופי' ויעל לקראת ישראל ויעל על מרכבתו והלך לקראתו ובא להודיע כשם שאסר מרכבתו לכבודו כך עלה על המרכב' לבדו בלא סיוע לכבו' אביו ולא כדרך מלכי' שעבדיה' מכתפי' אותם להעלות' על מרכבת': וירא אליו. פירש"י יוסף נראה לאביו ויפול על צואריו עוד לשון הרבות בבכי' אבל יעקב לא נפל על יוסף ולא נשקו שהי' קורא קריאת שמע. וכתב הרמב"ן ולא ידעתי טעם בוירא אליו כי בידוע שנתראו כאשר נפל על צואריו ועוד שאינו דרך כבוד שיפול יוסף על צוארי אביו אלא שישתחוה לו וינשק ידיו וגם עוד אינו לשון רבוי אלא תוספות על הראשון שלפניו והנכון כי היו עיני ישראל כבדים מזוקן או שבא יוסף במרכבת המשנה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרים ולא הי' אביו מכירו לפיכך אמר כאשר נתראה לאביו שקירב לאביו יותר והכירו או נפל על צואריו ובכה עליו עוד כאשר בכה עליו תמיד עד היום ודבר ידוע במי דמעתו מצוי' יותר באב הזקן המוצא את בנו חי לאחר הייאוש והאבל או בבן הבחור המולך אע"פ שאמר ויאמ' ישראל וכבר דיבר עמו תחל' כן דרך הפסוק:
והאנשי' רועי צאן. לא שאמר הם בעצמם רועי צאן אלא הזכירם לו דרך כבוד ואמר כי כל עשרם בצאן ועבדיהם רועים אותם וזהו כי אנשי מקנה היו שיש להם עושר ועבדה רבה במקנה:
כי תועבת מצרים כל רועה צאן. וירחיקכם מעליו לפי שהם שנואים בעיניהם. וי"מ אדרבא חשיבות הוא בעיניהם כי אינו סברא שהי' מגנה את אחיו בעיני המלך ועוד כי הם ע"ז שלהם וחשובים בעיניהם על כן אמר בעבור שהוא חשיבות בעיניהם יתן לכם את ארץ גושן שהוא מיטב הארץ וכינה אלהותם לתועבה כמו הן נזבח את תועבת מצרים וגו':
